אני: בלייזר לדתיים?
רייכרט: כן
אני: חחחח, איזה רעיון מפגר, את מי יעניין משהו שהוא רק לדתיים
רייכרט: תגיד אתה לא עושה סטנדאפ לדתיים איזה 15 שנה?
אני:
רייכרט:
אני:
רייכרט:
אני: אין, אני חייב לעשות מנוי
רייכרט: עוד מעט
אני: רק חשוב שהשם שלו לא יהיה משהו שקשור דווקא לדתיים כדי שתרוויח עוד קהלים
רייכרט: ברור
אני: אז מה השם?
רייכרט: קידוש
אני:
רייכרט:
אני: בהצלחה אחי
https://www.facebook.com/pages/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9-magazine/456239604557131?fref=ts

אחת לכמה זמן מתעוררת הסוגיה של שוטף פלוס ורציתי לשתף אתכם בסיפור קטן כדי שתבינו כמה זה ביזיון:
בתחילת ינואר השנה, הופעתי לגוף שמשלם בשוטף + 65. דהיינו הייתי אמור לקבל את התשלום ב 5.4.15. זו לא פעם ראשונה שאני מופיע דרך אותו גוף ולרוב הם שילמו בזמן (בזמן = שלושה חודשים בערך לאחר ההופעה).
שלחתי להם את כל האישורים, ניכוי מס במקור, ניהול ספרים וחשבונית. חמישה ימים לפני המועד ב 26.3.15 מתקשרת אלי נציגה מטעם אותו גוף ואומרת לי שאני צריך להמציא להם אישורי ניכוי מס במקור וניהול ספרים חדשים מכיוון שתוקפם פג ב 31.3.15 יום לפני מועד התשלום. (שאפו על הטלפון, אבל)
אני בכלל לא מתייחס לפן הזה שפעם בשנה הם יכולים לחרוג ולשלם לכל הספקים שלהם יום קודם כדי להימנע מהעקיצה הזו. זה היה יכול להיות מעט דבש בתוך העוקץ.
מה שביזיוני הוא, שמכיוון שאי אפשר היה להוציא את הטפסים הללו עד ה 1.4.15 אז לא יכולתי לספק לה אותם בזמן והתשלום נדחה בכמעט עוד חודש נוסף.
אני סיפקתי את הטפסים ב 5.4.15 (לקח כמה ימים, מה לעשות) ולאחר שסיפקתי אותם הם אמרו לי שניתנה הוראה לתשלום והתשלום יבוצע ב 20 לחודש, התאריך השני בחודש שבו הם משלמים. שזה אומר, שההוראה לביצוע ניתנה תוך יום. תוך יום!
ואז אתה מבין:
אם הם הצליחו לתת הוראה תוך יום ולשלם שבועיים לאחר מכן, הם יכולים לעשות את זה תמיד! אין שום סיבה לשלם שלושה חודשים לאחר מכן.
גם ברמה הביורוקרטית, אם הייתי מצליח לספק להם את הטפסים בין ה 1.4 ל 5.4, הייתי מקבל את התשלום בזמן! תוך 4 ימים היו מצליחים לבצע את כל הביורוקרטיה מחדש! 4 ימים!!!
מדהים לא?

כמו כן, בהכרזות הקרובות באו"ם:
ירי מתוך בתי ספר – פעולה חינוכית בשיעור מורשת
שימוש במסגדים כמחסני אמל"ח – תפילות עם כוונות
פיברוק מתים ופצועים – קורס בפוטושופ ובאינדיזיין
התחזות לזקנים וחולים במטרה להתפוצץ על חיילי צה"ל שבאים לעזור – פורים

הרצח המזעזע של דני גונן ז"ל נוגע בנקודה הכי בסיסית – אמון.
המחבל רצה לשאול שאלה. דני, איש טוב כפי הנראה (לא הכרתי אותו), עצר לענות. ואז המחבל ירה. וזו פגיעה במובן הכי נוראי שיש. האמנתי לך שאתה צריך עזרה ובגדת בי.
האמינו לכם באוסלו – ובגדתם.
האמינו לכם בהתנתקות – ובגדתם.
האמינו לכם בעוד אלפי מקרים – כשעליתם על טרקטור, כשנכנסתם לרכב, כשהלכתם לידינו בירושלים, בתל אביב, ביהודה, בשומרון ובכל חלקי הארץ – ובגדתם.
אני בטוח שיש ערבים טובים. במיליון אחוז. אבל אני לא יכול להאמין לכם. ולו לרגע. תצטרכו עזרה בהחלפת פאנצ'ר? באמת שהייתי עוזר. אבל אני מפחד שאקבל מברג בראש כשאתכופף.
תשאלו שאלה? אני אאיץ את הרכב ואברח.
תעלו לידי באוטובוס? אעבור מקום.
אני לא סומך עליכם. כן, אני מכליל. אבל איך אני יכול להתייחס אליכם כאל אדם נורמטיבי? מספיק שטעיתי פעם אחת וזהו, הלך עלי. הלך על המשפחה שלי.
אז לכל המחבלים אי שם, מייחל שתמצאו את מותכם במהרה.
ולערבים הטובים אי שם. אני לא סומך עליכם. אני רוצה, אבל לא יכול. ואם אתם מרוצים מהמצב הזה, אז חבל. ואם לא, תעשו משהו.
כשאנחנו ניסינו לעשות משהו – בגדתם. לא תמיד, אבל לא מעט פעמים.

יהי זכרו ברוך.

הרגע הזה שאתה חוזר הביתה ומגלה שאשתך המלכה נותנת לך להרגיש כאילו הגעת לבית מלון

גדעון: אבא, מה יש לאכול?
אני: יש פסטה עם רוטב עגבניות
גדעון: אני רוצה אבל בלי רוטב עגבניות
אני: רק פסטה?
גדעון: גם בלי פסטה
אני: אז אם בלי פסטה ובלי רוטב עגבניות מה כבר נשאר?
גדעון: גלידה

תקפל, יש קצת כביסה במכונה היא אמרה
נגלה א'

ההפתעות הכי מטורפות כשאתה הורה:
"בוא נפתיע את אמא שכשהיא תחזור לחדר אתה כבר תהיה לבוש"